<h1>תניא רבתי סימן א'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
וצריך לברך ברכת התורה ולקרות פרשת התמיד ופרק איזהו מקומן של זבחים. ושונה בתחלת מסכת ברכות וכל הסדר כדכתיב בסידורים, לפי שיש בם עסק משנה ומקרא ותלמוד הלכות ואגדות. כמו שאמרו חכמים לעולם ישליש אדם שנותיו. שליש היום במקרא. ושליש היום במשנה. ושליש היום בתלמוד.
<h2>דף ס:</h2>
היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה ברכות שואל מעמך. ובירושלמי דברכות גרסינן תניא רבי מאיר אומר אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע שחרית וערבית ומברך לפניה ולאחריה. ומתפלל י"ח שלש פעמים. אוכל פתו בבקר ובערב ומברך לפניה ולאחריה. כל פעם ששותה מברך. עושה צרכיו ומברך. יש לו ציצית בבגדו. תפילין בזרועו. הא למדת שמצוה וחובה ליזהר בהן. ויש מפרשים אותיות פסוק ועתה ישראל הן מאה. ויש אומר מ"ה בחילוף אותיות א"ת ב"ש י"צ ועולין בגימט' מאה. באגדה נאם הגבר הוקם על (ש"ב כג) ע"ל בגימטריא מאה הוי. ומה ראה דוד ליסדם. לפי שהודיעוהו אנשי ירושלים שהיו מתים מישראל מאה איש בכל יום ולא היו יודעין על מה עד שראה דוד ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות. הדא הוא דכתיב נאם הגבר הוקם על. הקם על כתיב שהקים יסוד מאה ברכות מנין ע"ל. ויש למדין אותו מזה הפסוק (תהלים קכח) הנה כי כן יברך גבר ירא ה' (כ"י כ"ן בגימטריא מאה) אמנם נשתכחו מעוני ומרוב עבודת הגליות עד שבאו התנאים והאמוראים ויסדו לנו אלו תחתיהן. והא לך חשבונם בשם רב נטרונאי גאון ז"ל. על ברכות של שחרית לברך כל אחת בעונתה אי אפשר מפני הטינוף. אלא כשנעור אדם משנתו בודק נקביו ומנקה עצמו רוחץ ידיו ופניו כהוגן משום שנא' (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל. ומתחיל לברך על נטילת ידים. אשר יצר. אלהי נשמה. שעשני יהודי. שלא עשני עבד. שלא עשני אשה. מגביה שפלים. מלביש ערומים. זוקף כפופים. רוקע הארץ על המים. מכין מצעדי גבר. שלא חיסר מצרכי כלום. אוזר ישראל בגבורה. המעביר חבלי שינה. ושלש ברכות של תורה. ואחת של תפלה של ראש. ואחת של תפלה של זרוע. ברוך שאמר. ישתבח. יוצר אור. אהבה. גאל ישראל. וי"ט ברכות של תפלת לחש עם ברכת המינים. ומכאן ואילך משנוטל ידיו אינו חייב לברך אלא לאכילת פת ולתפלה. וברכת המוציא. שהכל. בורא נפשות. ואחר הסעודה, ברכת הזן. ברכת הארץ. בונה ירושלים. הטוב והמטיב. ועל כל פעם ופעם ששותה אחר אכילה. ועל כל פעם שנפנה לצרכיו שאע"פ שאינו מברך על נטילת ידים צריך לברך אשר יצר. ומים אחרונים של סעודה אין מברכין עליהם. ואע"פ שאמרו חכמים שהן חובה אינו חייב לברך עליהם. ולמה נאמר בהן שהן חובה לפי שדבר זה משום סכנת עינים הוא שמא אכל מלח סדומית שמסמא את העינים ושמע יגע בעיניו ויבוא לידי סכנת עיניו. אבל לענין ברכה לא אמרו שהן חובה. הרי חמשים ברכות. וברכת נטילת ידים למנחה. וי"ט ברכות של תפלת המנחה. וב' ברכות שלפני קריאת שמע של ערבית וג' לאחריה ונטילת ידים של סעודת ערבית. וברכת המוציא. וד' ברכות של ברכת המזון. וכשבא לישן ברוך המפיל. נמצא בחול שיש בו ג' תפלות של י"ט י"ט ברכות שחרית ערבית ומנחה אתה יכול להשלים מאה ברכות בכל יום. אבל בשבת שאנו מחסרין ל"ו ברכות מי"ט ברכות שאין מתפללים אלא ז' ברכות בכל יום. והן, מגן. ומחיה. והאל הקדוש. וקדושת היום. רצה. ומודים. ושים שלום. היאך אנו ממלאין אותה באספרמקי ומגדי כדאיתא בפרק התכלת. וי"א שכנגדן ממלאים בשבת עשרה בני אדם קורין בתורה שבעה בשחרית ושלשה במנחה שהם עשרים ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה ושבע ברכות של מפטיר ושבע ברכות לתפלת מוסף הרי ל"ד. ועוד ברכת קדוש היום מוספת שאינה בחול (כי אם) ברכת היין וברכה אחת מעין שלש הרי ל"ו. והמכוין ביום טוב למאה ברכות ינוחו לו ברכות על ראשו. ובשם רבינו שלמה ז"ל מצאתי לפיכך תקנו לומר אין כאלהינו בשבת לפי שאין מתפללין י"ח ברכות כי אם ז'. וארבע פעמים אנו אומרים אין כאלהינו אין כמושיענו. וארבע פעמים מי כאלהינו. וארבע פעמים נודה לאלהינו, אי"ן מ"י נוד"ה. הרי אמן. וארבע פעמים ברוך. וארבע פעמים אתה. הרי נראה כאומר י"ב פעמים אמן. ושבע ברכות אנו מתפללין הרי י"ח כנגד י"ח ברכות שמתפללין בחול. ומעתה אין אנו מחסרין כלום. ירושלמי בפרק הרואה. תניא בשם רבי מאיר אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. קורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה. ואוכל פתו ומברך לפניה ולאחריה. ומתפלל י"ח ברכות שלש פעמים ביום. וחוזר ועושה בכל המצות ומברך עליהם. וכך היה רבי מאיר אומר אין לך אדם מישראל שאין מצות מקיפות אותו. תפלין בראשו. תפלין בזרועו. ומזוזה בפתחו. ומילה בבשרו. ארבע ציציות מקיפות אותו. והוא שדוד אמר (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. הא למדת שמצוה ליזהר לברך מאה ברכות בכל יום. והמכוין בין בשבת בין ביום טוב לברך מאה ברכות ינוחו לו ברכות על ראשו.
וברכת אלהי נשמה בדין היה לפתוח בה בברוך ולחתום בה בברוך לפי שהוא מטבע ארוך. דהכי אמרינן בירושלמי. אמר רבי יודן טופס ברכות כך היא מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך. מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך. אמנם אין פותחים בה בברוך לפי שהיא הודאה כמי שנפתח בה בשם ובמלכות דומה. ומצינו בברכת הודאה אחרת שאין בה פתיחה בברוך ויש בה חתימה. ונאמרת על הגשמים וזו היא, מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו. וחותם בברוך אל ההודאות. ואין לה פתיחה לפי שהיא הודאה. ובכל פעם ופעם שאדם ניעור משנתו ביום צריך לברך אלהי נשמה. כך מצאתי בשם הרב רבי שמחה. ובשם הרב אביגדור כהן צדק ז"ל. אשר יצר את האדם. יש מפרשים היאך בחכמה שעשאו משוקל ומכוון בארבע יסודותיו. דם וליחה. ומרירה אדומה. ושחורה. כדאי' בתנחומא בפרשת נגעים. שאם בראו רובו דם ומיעוטו מים נעשה מצורע. רובו מים ומיעוטו דם נעשה איסטניס. ובויקרא רבה. רובו מים ומיעוטו דם נעשה אידרופיקוס. לכך נעשה חציו דם וחציו מים כדי שיהא שלם. מצאתי בשם רבי שלמה ז"ל. כי גדול אתה אמר רבי תנחומא ברבי חייא הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחדידה של מחט כל רוחו יוצא ממנו ואדם עשוי מחילין מחילין ונקבים נקבים ואין רוחו יוצאה הימנו. הוי אומר ועושה נפלאות. על כן קבעו חכמים ז"ל ומפליא לעשות. ובכל פעם ופעם שחוזר אדם מלהסך רגליו בין לגדולים בין לקטנים מברך אשר יצר.
